אנחנו רוצים חופש. אבל האם בנינו עסק שמאפשר אותו?

הרבה אנשים מתחילים עסק בשביל החופש.

חופש לבחור מתי לעבוד.

חופש לבחור עם מי לעבוד.

חופש לבחור על מה לעבוד.

חופש לא לבקש רשות.

ואז קורה משהו קצת מוזר.

אנחנו בונים עסק כדי להיות חופשיים, ולאט לאט בונים לעצמנו מערכת חדשה של התחייבויות.

לקוחות שאי אפשר להרשות לעצמנו לאבד.

הוצאות שחייבים לכסות בכל חודש.

שירות שתלוי בנו לחלוטין.

ערוץ שיווק שחייבים להמשיך להזין.

אולי אפילו צוות שלא באמת רצינו לנהל.

על הנייר אנחנו עצמאיים.

אבל בפועל, מרחב הבחירה שלנו יכול דווקא להצטמצם.

וזה גרם לי לחשוב על שאלה אחרת:

אולי חופש בעסק הוא לא נקודת ההתחלה של יזמות. אולי הוא משהו שצריך לבנות.

ג'ורג' לוקאס לא רצה רק לעשות סרטים

בפרק 345 של Founders, הפודקאסט של דיוויד סנרה, שעוסק בג'ורג' לוקאס, מופיע רעיון שתפס אותי במיוחד.

לוקאס רצה להגיע למצב שבו הוא יכול לממן את הסרטים שלו בעצמו, ליצור אותם בדרך שלו ולהחליט איך הם יופצו.

מבחינתו, כסף לא היה רק מדד להצלחה.

כסף נתן לו יותר יכולת לבחור.

לוקאס אמר את זה בפשטות: כדי שיהיה לך הכוח להיות חופשי, צריך שיהיה לך כסף.

וזה לא נשאר רק ברמת הרעיון.

לוקאס בנה סביבו יכולות ונכסים שנתנו לו יותר שליטה, כולל הקמת Industrial Light & Magic, חברת האפקטים המיוחדים שלו, כדי לשפר שליטה באיכות, בעלויות ובטכנולוגיה.

הדבר שמעניין אותי פה הוא לא הוליווד.

אלא העיקרון:

לפעמים אנחנו מוותרים על קצת נוחות או כסף בטווח הקצר כדי לבנות נכס שנותן לנו יותר חופש בעתיד.

ולפעמים החופש נמצא דווקא במה שלא מחזיקים

ואז מגיע איזדור שארפ, מייסד Four Seasons, ומראה כמעט את הצד השני.

בפרק 184 מובא משפט שלו: הוא חב את ההצלחה שלו לחופש, ולעצמאות יש בעיניו ערך שאי אפשר להעריך.

אבל אחת ההחלטות האסטרטגיות החשובות של Four Seasons, בשנות ה-80, הייתה לעבור בהדרגה ממודל של בעלות והפעלה של מלונות למודל שבו החברה מתמקדת בניהול המלונות, בעוד הנכסים עצמם נמצאים בבעלות אחרים.

זה ניגוד שאני מאוד אוהב.

לוקאס אומר, למעשה:

יש דברים שאני רוצה להחזיק בעצמי, כי הבעלות נותנת לי חופש.

שארפ אומר:

יש דברים שאני לא חייב להחזיק בעצמי, כי דווקא אי-הבעלות מאפשרת לי להתמקד במה שאני עושה הכי טוב.

שניהם מנסים להשיג משהו דומה.

יותר שליטה על הדברים החשובים להם.

פחות תלות בדברים שלא צריכים להיות בליבת העסק.

וזה כבר שיעור הרבה יותר מעניין מ"צריך לבנות נכסים".

השאלה היא:

באילו נכסים כדאי לנו להחזיק, ומאילו התחייבויות כדאי לנו להשתחרר?

פול גרהם מוסיף עוד חתיכה לפאזל

בפרק 275 על המאמרים של פול גרהם חוזר רעיון פשוט:

ככל שחברה זולה יותר לתפעול, קשה יותר להרוג אותה.

ובהמשך גרהם מתאר איך היה רוצה לבנות חברה בעצמו:

להשאיר אותה קטנה ככל האפשר.

להגיע לרווחיות עם מעט הון.

להעסיק מעט אנשים.

ואז, אם ירצה לגייס כסף בעתיד, לעשות זאת בתנאים שלו.

ואם לא ירצה, לא לגייס בכלל.

שוב חוזרים לאותה נקודה:

חופש הוא גם תוצאה של מבנה העסק.

לא רק של כמה אנחנו מרוויחים.

מה כן ומה לא לוקחים מכאן

קל להתלהב מסיפורים כאלה ולשכוח שהם קרו בסדרי גודל אחרים לגמרי.

יזם סולו לא יקים חברת אפקטים ולא ינהל רשת מלונות.

אבל יש לו יתרון שאין להם: הוא יכול לשנות את מבנה העסק שלו תוך שבוע, בלי דירקטוריון ובלי משקיעים.

מה שלוקחים מהם הוא לא הפתרון.

זה סוג החשיבה.

מה זה בעצם חופש עסקי?

אנחנו לפעמים מדמיינים חופש כ:

"אני יכול לעשות מה שבא לי."

אני חושב שהגדרה יותר שימושית היא:

יש לי כמה אפשרויות טובות לבחור ביניהן.

אני יכול לקחת את הלקוח הזה.

אבל אני גם יכול להגיד לא.

אני יכול להשקיע חודש במוצר חדש.

אני יכול להוריד הילוך לתקופה.

אני יכול להפסיק לעבוד עם פלטפורמה מסוימת.

אני יכול לסרב לעסקה שלא מתאימה לי.

לא תמיד נוכל לעשות את כל הדברים האלה.

אבל ככל שאנחנו בונים יותר אפשרויות, כך מרחב הבחירה שלנו גדל.

ולפעמים זה עובד דווקא בכיוון ההפוך: גבולות שאנחנו בוחרים לעצמנו הם אלה שמשאירים לנו מקום לבחור.

הנכסים שיכולים לייצר לנו יותר חופש

כשאומרים "נכס", קל לחשוב על נדל"ן, מניות או כסף.

אבל בתוך עסק סולו יש עוד הרבה סוגים של נכסים:

רשימת תפוצה.

מוניטין.

מתודולוגיה.

תוכן שממשיך להביא אנשים.

קוד או מערכת שאפשר להשתמש בהם שוב.

מוצר דיגיטלי.

לקוחות שחוזרים.

תהליך עבודה מתועד.

כרית מזומנים.

כל אחד מהם יכול לעשות דבר קטן אבל משמעותי:

להקטין תלות.

וזה בעיניי אחד התפקידים החשובים של נכסים בתוך עסק סולו.

לא בהכרח לייצר "הכנסה פסיבית".

אלא לתת לנו יותר אפשרויות.

החופש נראה אחרת בכל עסק

אצל נותן שירות, החופש יכול להגיע מזה שהעסק כבר לא תלוי רק בשעות שהוא מוכר.

מתודולוגיה, תבניות, תוכן, לקוחות חוזרים או מוצר קטן יכולים להשאיר משהו אחרי כל פרויקט.

אצל יוצר תוכן, החופש יכול להגיע מבניית נכסים שלא תלויים לחלוטין באלגוריתם של פלטפורמה אחת.

אתר.

רשימת תפוצה.

ספריית תוכן.

מוצר.

אצל פרילנסר, לפעמים החופש הרבה פחות נוצץ.

לא להיות תלוי בלקוח אחד שמייצר 70% מההכנסה.

לצבור כרית כספית.

לבנות מוניטין שמביא פניות.

ליצור תהליך שמאפשר לעשות עבודה ביום במקום בשלושה.

אלה אולי לא דברים שאנחנו רגילים לקרוא להם "נכסים".

אבל הם בהחלט יכולים להיות נכסי חופש.

וזה לא קורה מיד

יש פה מלכודת.

בניית נכסים עולה זמן.

לפעמים היא אפילו מורידה את החופש בטווח הקצר.

לכתוב עשרות מאמרים לפני שנוצר טראפיק משמעותי זו עבודה.

לבנות מוצר בנוסף לעבודת לקוחות זו עבודה.

לתעד תהליך כשאפשר פשוט לבצע אותו בעצמנו מרגיש לפעמים כמו בזבוז זמן.

הנכס שאנחנו בונים היום לא בהכרח נותן לנו חופש היום.

לפעמים אנחנו בונים אותו בשביל עצמנו בעוד שנתיים או שלוש.

זה אותו דבר שקורה בגלגל התנופה של רוקפלר: השלבים הראשונים איטיים, ורק אחר כך כל פעולה מתחילה לחזק את הבאה.

אז איפה חסר לנו חופש?

אני חושב שזה התרגיל שהכי שווה לקחת מהמאמר.

לא להתחיל מ:

"איזה נכס אני צריך לבנות?"

אלא מ:

"איפה אני מרגיש שאין לי מספיק בחירה היום?"

אם אני לא יכול להגיד לא ללקוח מסוים, למה?

אם אני לא יכול לקחת שבוע חופש, למה?

אם אני חייב להמשיך לפרסם כל הזמן, למה?

אם ירידה של 20% בהכנסה מכניסה אותי מיד ללחץ, למה?

אם אני לא יכול להשקיע חודש בבניית משהו חדש, למה?

ואז לשאול:

איזה נכס, מערכת או שינוי במבנה העסק יכולים להקטין את התלות הזאת לאורך זמן?

לפעמים התשובה תהיה כסף.

לפעמים קהל.

לפעמים מוצר.

לפעמים מערכת.

לפעמים פחות הוצאות.

ולפעמים, כמו אצל Four Seasons, החופש יגיע דווקא מזה שנחליט שיש דברים שאנחנו לא צריכים להחזיק בעצמנו.

אולי זו אחת המטרות של עסק סולו טוב

לא להגיע למצב שבו אנחנו לא צריכים לעבוד.

אני אפילו לא בטוח שזו מטרה מעניינת במיוחד.

אלא לבנות עסק שבו עם הזמן יש לנו יותר אפשרויות.

יותר יכולת לבחור את הלקוחות.

את הפרויקטים.

את הקצב.

את הדרך שבה אנחנו עובדים.

את הדברים שאנחנו רוצים לעשות בעצמנו.

ואת הדברים שאנחנו מעדיפים לא לעשות בכלל.

חופש עסקי לא נמדד רק בכמה כסף אנחנו מרוויחים.

הוא נמדד גם בכמה אפשרויות המבנה, הנכסים והכסף שבנינו משאירים לנו לבחור.

---

מאיפה הגיע הרעיון

המאמר התחיל מפרק #345 של Founders על ג'ורג' לוקאס, ומשם התחבר לפרק #184 על איזדור שארפ, מייסד Four Seasons, ולפרק #275 על המאמרים של פול גרהם. את המעבר של Four Seasons לניהול מלונות אפשר לקרוא בדף ההיסטוריה של החברה.

Founders הוא אחד המקורות שאני אוהב ללמוד מהם על אנשים שבנו עסקים. הרעיונות במאמר והחיבור שלהם לעולם של יזמי סולו הם הפרשנות שלי.